מכתב פתוח לכל מי שעוסק ב HR כיום...

מאת: קלייר סיבר

הפוסט תורגם מאנגלית – קישור לפוסט המקורי בתחתית התרגום

אני רואה אתכם.
אני רואה אתכם מנסים להישאר חזקים ולשמור על הקיים בזמן שאתם מאזנים בין הצרכים של הסובבים אתכם.
אני רואה אתכם. תוהים כיצד תמשיכו לנווט את ההארגון שלכם לאורך השינוי הזה. תשאירו אנשים מחוייבים. עם מוטיבציה. מחוברים. תשמרו על התרבות הארגונית. תשמרו את האחווה. כל זה בזמן שאתם מנסים להבין בעצמכם איך יראה ה'עולם החדש'.
אני רואה אתכם. מנסים לנהל את הבריאות המנטלית של עצמכם בזמן שאתם מלהטטים בין הדרישות הרגשיות של כל האנשים בארגון בו אתם תומכים.
אני רואה אתכם. מכבים את המחשב בסוף יום העבודה מרוקנים רגשית ותוהים איך לכל הרוחות אתם הולכים להמשיך לעזור לאחרים לעבור את התקופה הזאת.
כיצד תמשיכו לתמוך בעובדים המלהטטים בין עבודה מהבית, לזמן לימוד מהבית של הילדים, ניווט בין אתגרים כלכליים, בשילוב עם שאר אתגרי החיים היומיומיים במהלך המגיפה. וכל זה בזמן שאתם מנסים לעבור זאת בעצמכם בחיים הפרטיים שלכם.
אני רואה אתכם. שוכבים ערים במיטה בלילה, עוברים שוב ושוב בראש על שיחות שאולי הייתם צריכים לעשות עם אנשים לגבי אובדן העבודה שלהם או צמצום שעות עבודה ותוהים מה עוד יכולתם לעשות בכדי למנוע את המצב. אני רואה אתכם. בוהים בתקרה ערים לחלוטין מוטרדים בשל השיחות הקשות שעליכם לערוך עם אנשים. אני רואה את הכאב שזה גורם. אני רואה את המחיר הרגשי הכבד שזה גובה מכם.
אני רואה אתכם. אני רואה את המאבק שאתם מתמודדים איתו באין מישהו איתו אתם יכולים לדבר. אף אחד בו ניתן להיוועץ בדיסקרטיות לגבי המצב הקיים. המחויבות והאחריות שלכם היא להישאר מקצועיים ולשמור את המידע שבידכם חשאי.
לשמור אותו לעצמכם. לו רק אנשים ידעו שלשמור את זה לעצמכם מביא בסופו של דבר לכך שאתם טובעים במחשבותיכם.
אני רואה אתכם. אני מבינה את התחושה הלא נעימה שיכולה להתרחש בלהיכנס לחדר (אפילו וירטואלי) כשכולם משתתקים מפני שאנשים מניחים הנחות עליכם בהתבסס על התפקיד שלכם.
אני רואה אתכם.
ואני מאמינה בכם.
אם אתם מדוכדכים כרגע ותוהים כיצד תמשיכו הלאה, בבקשה זכרו ש …
אתם חזקים. אתם מלאי חמלה. אתם ככל הנראה הדבק שמחזיק את החברה יחד כרגע. אתם המאמנים. המנטורים. היועצים למנהלים רבים שמביטים בכם בחיפוש אחר תמיכה בתקופה הזו, חסרת התקדים.
אבל בבקשה, זכרו גם ש … HR זו אחת העבודות הכי קשות שיכולות להיות.
למה ? כי אתם עוסקים באנשים. ואנשים, ידידיי, הם מורכבים. לא כולם אותו הדבר. הצרכים שלהם מגוונים. הם שונים האחד מהשני. חוסר הביטחון שלהם, האג'נדה והרצונות שלהם לא תמיד מותאמים בצורה מדוייקת לגיליון אלקטרוני או לדוח רווח והפסד.
אתם האנשים שמבינים את זה ויודעים איך לעבוד עם כל אדם בהתאם לייחודיות האינדיווידואלית שלו.
אתם האנשים שצריכים לנהל את השיחות הקשות הללו עם אחרים, אפילו כשאתם לא תמיד מסכימים עם ההחלטה. אתם האנשים שממשיכים לספק להם את הכבוד.
אתם האנשים שממשיכים להשפיע על המנהלים להתחשב בכך שיכול להיות שיש צד נוסף לסיפור כשהם בטוחים לגמרי בסיבות לתסכולם ממישהו בצוות שלהם.
אתם האנשים שבאופן עקבי מנסים לאזן בין רצונות וצרכי הארגון אל מול מה שנכון והוגן עבור כולם.
אתם האנשים ששמים ראש על הכר בלילה סוחבים אתכם את הבעיות של 20 האנשים שהיו צריכים רק 'לפרוק' את מה שעבר עליהם באותו יום, או אחרים ש'רק היו צריכים לאוור או לשחרר קיטור'. ועדיין, אתם ממשיכים להקשיב. בחמלה. באמפטיה. באכפתיות. בלי שיפוטיות.
אתם האנשים שמכבדים את זכותו של העובד לפרטיות, אך לעולם אין לכם את זכות "ליישר את הסיפור" בכדי להעמיד דברים על דיוקם כשאחרים בטוחים שהם מכירים את העובדות לעומקם.
אתם מיוחדים.
ועכשיו, ככל הנראה יותר מתמיד, כשאנחנו מנווטים בתוך השינויים שבין העולם הנוכחי לעולם החדש, אתם נחוצים. אתם בעמדה ייחודית להשפיע ולשנות את מהלך עתיד הארגון שלכם. אתם בעמדה להשפיע על מהלך החברה קדימה בצורה חיובית. המקום שלכם ליד השולחן הוא קריטי.
יש לכם את זה. אתם יכולים לעשות זאת. אני רואה אתכם.
שלכם,
קלייר סיבר
קישור לפוסט המקורי כאן