מגמות גלובליות בטרנספורמציה ארגונית

כתבו: ניל"י גולדפיין, איתי כהן (*)

מחוץ לגבולות הביצה

גם השנה החלטנו לצאת מאזור הנוחות ולנסוע לברלין, לכנס האירופאי ללמידה, פיתוח ארגוני וניהול טרנספורמציות. כבכל שנה נאספו מומחים מכל רחבי אירופה ומעבר לה, על מנת להציג מקרי אירוע של ארגונים מובילים, להחליף דעות ורעיונות ולהנות מלמידת עמיתים משובחת של מקצוענים אשר מסייעים, בתווך של עולם בהפרעה, למערכות ולפרטים לשרוד- ואף לשגשג בתקופה בה גלי השינויים הם אקספוננציאליים (מאריכיים), ויש בהם אפילו אלמנטים מפחידים ואי ודאות לגבי העתיד. בחרנו להתחיל מאמר זה מהמסרים העיקריים שהוצגו ולפרט תובנות וכיווני פעולה לטובת מי שלא הצליח להגיע ולהשתתף:

בינה מלאכותית

"לא מסיימים דיון בלי לומר CHAT GPT"

כשליש מההרצאות בכנס עסק בכניסת ה- AI לעולם העבודה. מקרי האירוע שהוצגו דנו בשלל סוגיות המעסיקות ארגונים סביב הקפיצה הטכנולוגית המתרחשת לנגד עינינו: מערכות יחסים בין טכנולוגיה ובני אנוש כצוותים מעורבים, ייתור משרות צווארון כחול וצווארון לבן סביב כניסת הטכנולוגיה, תהליכי למידה פרטניים וכלל מערכתיים- והשתנות ההון האנושי, ממשק ארגון/לקוח סביב שירות ממוכן, בהרחבה נדונו גם סוגיות אתיות הקשורות באבטחת מידע, מתקפות סייבר וצנעת הפרט.

הייתה הסכמה חוצה כי לאף אחד מאיתנו אין מושג עד כמה תשנה הטכנולוגיה את חיינו, אולם ברור שאנחנו חייבים, כמי שאמונים על טרנספורמציה, להכיר עובדות ונתונים כגון:

AI שולט– בשנה האחרונה נמדדה עליה של 70% בדיונים סביב הAI בלינקדין
הצעירים מבינים יותר– יותר מ70% מהדיונים הללו נערכים ע"י צעירים- מליניאלז ובני דור הZ
מתפתח שוק של היצע וביקוש – מדצמבר 2022 יש עליה של כ11% ברמה הגלובלית בחיפוש עבודות הקשורות לAI
השתנות משרות היא עובדה– כלל המחקרים של עולם העבודה מאשררים כי הבינה המלאכותית משפיעה על אחוז המשרות הצפויות להשתנות כליל בשנים הקרובות

השאלה שמטרידה את כולם היא: עד כמה התפקידים שלנו נחוצים ורלוונטיים ומה עלינו לעשות על מנת להבין מה מתייתר ומה לא. אחד המרצים סיכם את הנושא באמצעות השקף הבא:

טיפ למחשבה: אם אינך יכול להילחם בו, הצטרף אליו- מומלץ ללמוד להשתמש בטכנולוגיות החדשות, או לכל הפחות להכיר אותן.

כבר אמרו חכמים קדמונים- הטכנולוגיות החדשות לא תחלפנה את המין האנושי, אבל כן את מי שלא משתמש בהן.

>>> למידע על הכנס הפרקטי ללמידה ופיתוח ארגוני בעידן ה AI ב 4.12 לחצו כאן <<<

אתנחתא קומית:

מי שלא מכירה את ברקוני מוזמן להשלים פערים. פה ברקוני על הקטע של הבינה המלאכותית

מה לנו ולמדעי המוח?

לא רק הטכנולוגיה מתפתחת. התפתחות המין האנושי והטכנולוגיה, במשולב, מביאים אותנו לגילויים חדשים שאין מקומם רק במעבדות האוניברסיטה. המוח מהווה עבורנו סוג של קופסה שחורה ואנו יודעים כי רב הנסתר על הגלוי. אולם עם הזמן מתגלות עוד ועוד עובדות על הפלא הזה, שנמצא אצל כל אחת ואחד מאיתנו ומן הראוי להזדרז ולחבק את התגליות החדשות.

ניתן לסכם בקצרה כי התגליות החדשות הנוגעות באופן בו לומד ומתפתח המין הומו ספיאנס, משליכות באופן ישיר על הדרך בה נוכל לסייע לחברי הארגון בהתפתחות אישית, מקצועית וניהולית:

רגש מסייע בהפנמה, למידה שעוברת דרך הגוף מסייעת למידע להתקבע, קבוצות זה סבבה, מעקב אחרי תוכניות ו"ניג'וז" קליל בשטח בתקופת ה"פוסט למידה" מסייעים בהטמעה. ה"פיצוח" עובר דרך יכולת לסנן רעשי רקע ולגרום למשתתפים בתוכניות להתנתק מהרעש בחוץ ולהתמקד בנושא הנלמד.

עוד מידע חשוב: נחמד ללמוד מהצלחות אולם רוב בני האדם לומדים מכישלונות, אז "פאק אפ נייטס", תחקירים ולמידה ממקרי אירוע בהם שולם מחיר, ארגוני או אישי, מעידים אולי על גישה שלילית לחיים, אבל יעילים יותר ללמידה והפנמה בארגונים חפצי חיים.

AGES – Attention, Generation, Emotion, Spacing (*)

טיפ למחשבה: כשאנו באים להוציא הון עתק על תוכניות הכשרה, כדאי שנזכור כי ישיבה בכיתה ולימוד ממרצה כריזמטי, או מחוברות לימוד, מהווה חלק מזערי בהטמעת הידע.

מה שנקרא בעבר Blended Learning וכרוך ביציאה האזור הנוחות ומעורבות רגשית וגופנית בתהליכי למידה, אולי נתפשים כ"פחות רציניים" אבל הי! כשחושבים על זה?! ככה למדו בני אדם במשך מאות ואלפי שנים. הגיוני שלמידה איננה עוברת רק דרך הראש והאינטלקט' אלא גם דרך הגוף, הנפש והרגש.

אתנחתא של השראה

פרופסור ג'ייל בולטה טיילור- התקף התובנה שלי (מומלץ גם ספר שכתבה בנושא)

: https://www.youtube.com/watch?v=pmNgMnlWA9A

ארגון מבוסס מיומנויות

סביב השתנות בקצב מואץ של דרישות עיסוקים, זונחים ארגונים מסורות של שנים והאמיצים מעזים להיפרד מניסיון קודם ותארים אקדמיים, לטובת מיומנויות "רכות", המכונות: "זרעים של העולם החדש".

המדובר בעיקר בשני גופי ידע ,מנוגדים לכאורה: 1. שימוש נרחב ועמוק בטכנולוגיות 2. הקניית מיומנויות בינאישיות. בבתי הספר של פעם חילקו תלמידים ל"ריאליים" ו"הומניים" , כיום כולנו נדרשים לגם וגם, או לכל הפחות לצוותים שישלימו בין מכונות לאנשים, או בין אנשים עם נטייה ריאלית ואנשים עם נטייה הומנית.

חלק מהמיומנויות הנדרשות הן מיומנויות שהיה עלינו לאמץ בגיל גן: אומץ, סקרנות, תקשורת בינאישית, פתרון קונפליקטים, עבודה בצוות מגוון, הכלת שונות ועוד. השקעה של ארגון בהטמעת מיומנויות אלו, ללא הבדלי תפקיד, או תחום עיסוק, מעלה מחוברות, משפרת תוצאות עסקיות ומעצימה חדשנות (על חדשנות בסעיף נפרד).

תזמון הלמידה הוא בשילוב עם העבודה עצמה ( OJT- on the job) ונחיצותו אמורה להיות משולבת בפרויקטים ומוסברת לעובד כמסלול התפתחות אישי.

J&J הציגו תוכנית בה נתיבי קריירה בארגון מוצגים לכל דורש, במערכת מידע פתוחה, על בסיס מיומנויות, וההכשרה דיפרנציאלית (נתיב ניהול קריירה) לכל עובד, אל מול מפות קריירה מבוססות כישורים נדרשים לכל תפקיד בארגון אליו מעונין הפרט להגיע בעתיד הקרוב, או הרחוק:

טיפ למחשבה: אמר ג'וש ברסין, גורו לענייני למידה והתפתחות : "אין שום דבר רך במיומנויות רכות. הן קשות מאד ליישום ובעולם החדש יבנו, או יהרסו, את הקריירה שלכם". ידע ניתן ללמידה עצמאית, מיומנויות כוח נמצאות לרוב באזורי העיוורון שלנו. מיפוי מיומנויות נדרשות בארגונים ובתפקידים, והפניית תקציבים ללמידת מיומנויות אלו, היא כנראה הדרך האופטימלית לנצל את תקציב ההדרכה של שנה הבאה (וגם זו שאחריה).

אתנחתא של ידע:

https://joshbersin.com/2019/10/lets-stop-talking-about-soft-skills-theyre-power-skills/

https://www.themarker.com/labels/jobs/2020-12-20/ty-article-labels/0000017f-f88f-d318-afff-fbef06a10000

יצירתיות וחשיבה מחוץ לקופסה

המהפכה התעשייתית שהתרחשה אי שם בשנות העשרים של המאה שעברה, עיצבה את בתי הספר כאינקובטור לצרכי המשק דאז, וביקשה להכשיר שלוש אוכלוסיות מרכזיות: חיילים, פקידים ועובדי כפיים לצורך איוש קווי ייצור בבתי חרושת.

שלושת האוכלוסיות הללו נדרשו על מנת להאכיל את המפלצת של המדינה החדשה (גרמניה של ראשית המאה העשרים) והמכנה המשותף לשלושתן היא תכונת הצייתנות.

כפועל יוצא מזה נבנו בתי הספר בכל העולם המתועש כמסגרת בה מחנכים לצייתנות ומשמעת, מיצוע של יכולות והיעדר מוחלט של קריאת תגר על כל סמכות שהיא, בין אם היא במוסדות ההשכלה, בצבא, בחברה- או בארגונים.

המאה העשרים ואחת החליפה את הצורך בחיילים, עובדי כפיים ומתכנני שורות המספרים, בצורך בעובדי ידע נועזים, הממציאים וחולמים- ומביאים למין האנושי חדשנות ועושר יש מאין.

במילים אחרות- אנו עדיין עובדים, מתכננים, חושבים ומלמדים מתוך ראיית צרכי העבר ולא מתוך צרכי העתיד.

עלייה תלולה בצריכת תרופות כגון רטלין, או קונצרטה להפרעות קשב וריכוז, הן מאבק של העולם הישן, ההולך ונעלם בעל כורחו, בעולם החדש ובמוחות הטובים שיש לדור החדש- ילדי האינדיגו.

שאלת השאלות כיום היא איך גורמים לחינוך, מסורת ותרבות של שנים, לפנות את מקומם לטובת חשיבה יצירתית, גישה חיובית לפתרון בעיות בלתי פתירות, יציאה מהקווים- ותיקון עוולות חינוכיות.

לפחות לדברי מומחים עולמיים יצירתיות היא שריר שצריך- וניתן לאמן, וארגונים חייבים לגשת להטמעת הנושא בדרך של "זרע" ו"אדמה"- ללמד את הפרטים בארגון יצירתיות (ה"זרעים") ולהטמיע תרבות המעודדת יציאה מהקווים.

כך למשל מאשרים תקציב לרעיונות משוגעים ולא עורפים את הראש למי שמציע הצעה שיישומה נכשל, אלא מפיקים לקחים ומאפשרים ניסוי וטעיה גם כשהמדובר בהשקעת סרק של משאבים (במידה).

טיפ למחשבה: המילה אקוויליבריום בלטינית, משמעה "שיווי משקל דינאמי" והיא מיועדת בעיקר להסביר את המינוח "סף הכאוס".

ארגונים מסודרים מדי יכחדו, בסופו של דבר. עודף ביורוקרטיה וצייתנות גוררים אחריהם סטגנציה. כאוס מוחלט, מהצד השני, מקשה על התנהלות בארגונים מורכבים. ארגונים בריאים יושבים על "סף הכאוס". כשמסודר מדי עושים שינוי, כשמבורדק מדי חייבים סדר חדש. בהיותנו סוכני שינוי טבעיים עלינו להאזין, כל העת, לרחש הארגוני ולרעש החיצוני, ולנווט בעדינות את הקריאה למרד, כמו גם את הקריאה לסדר, בעיקר בארגונים בהם טכנולוגיה פורצת דרך היא שם המשחק.

לא די בסדנאות על יצירתיות בכיתה ממוזגת עם ארוחות בוקר, צהרים- וערב.

יש לפרוץ את אזורי הנוחות, כל העת, בהכשרות ובחיים, על מנת לעצב תרבות ארגונית, מנהלים וטאלנט מותאמים לעתיד, כי מה שהיה לא ישוב עוד.

אתנחתא קומית, קריאת תגר ופריצת גבולות :

https://www.youtube.com/watch?v=pV-vf-7LbC8

אתנחתא של השראה: https://www.youtube.com/watch?v=7iITFrcNLcA

"ולא לפחד מהפחד"

כל המרצים המצוינים שיתפו, באופן אותנטי, פחד שקיים בהם מול העולם המתפרע ומול היעדר הידיעה בנוגע למקומה ויתרונותיה של טכנולוגיית הAI .

על אף היעדר הידיעה ברור לכולנו שאין לתת לפחד לשתק אותנו, או לגרום לנו לברוח ממשימות כבדות משקל העומדות בפנינו.

אומץ היא תכונה נדרשת והאמיצים באמת אומרים שהם מכירים את הפחד באופן הכי אינטימי שיש. הם מסתכלים לו בעיניים, לרגע קופאים, אולם אחרי רגע מסתערים באופטימיות ואמון על המטרה.

מאחלים שנה טובה לכולנו ומתפללים לשובם של החטופים, החלמת הפצועים, שובם של העקורים לביתם ושלום על כולנו במהרה בימינו אמן

שלמה ארצי ודודו טסה : ולא לפחד מהפחד